חוצים יבשות בשביל כבוד אחרון לחיית המחמד.
יש אנשים "שלוקחים" חיית מחמד "בשביל הילדים", "פסיכולוגים אומרים שזה עוזר להפרעות קשב וריכוז" ועוד סיבות דומות.
הבעיה בגישה הזו שהיא כל כך אגואיסטית ומה גם שהסוף של מערכת היחסים בין האדם לחיית המחמד הוא סוף לא טוב וצפוי.
בדרך כלל, כאשר כלב או חתול שאומצו בכדי "לטפל בילד" חולים או מתים, הם פתאום "נעלמים" ומוצאים את עצמם נטושים ברחובות או זרוקים בפח הזבל.
לילד בדרך כלל אומרים "הכלב הלך", "אולי הוא עוד יחזור".
לעומת זאת, יש אנשים שיעשו הכל בכדי להציל את חיית המחמד שלהם ממחלה או סכנה ובטח שהם גם יחלקו את הכבוד הראוי לחיית המחמד שלהם כאשר היא הולכת לעולמה.
לדינה (שם בדוי), היו כ-5 חתולים שאותם אספה מרחובות העיר, החתולים מצאו בית חם ואוהב אצל דינה ודינה קיבלה אהבה, אהבה שרק מי שמגדל חיית מחמד יכול לקבל.
אהבה של חיית מחמד לאדם ואדם לחיית מחמד, היא אהבה שונה מאהבות אחרות שאנו מכירים.
אהבה לחיית מחמד, דומה באופיה לאהבה לילד, זו אהבה ללא תנאי, זה קשר לחיים וזו אהבה שמלווה בדאגה לשלומה של חיית המחמד.
דינה אהבה מאוד את חתוליה והם כמובן שהחזירו לה אהבה בתעלולים ובחוויות מאושרות שחוו יחדיו.
דינה היתה אשת היי טק שהרבתה בנסיעות לחו"ל.
כאשר דינה נסעה לחו"ל היתה לה קאטסיטר קבועה, בת השכנים שדאגה לכל מחסורם של חתוליה.
יום אחד כאשר דינה היתה בלוס אנג'לס באמצע פרוייקט חשוב עבור חברה אמריקאית קיבלה דינה קריאה נרגשת בטלפון.
על הקוו היתה שלומית (שם בדוי) הקאטסיטר, מבוהלת הסבירה שלומית לדינה שציפציף מתה.
ציפציף היתה החתולה הראשונה של דינה וככזו היא היתה החתולה האהובה ביותר.
ציפציף היתה חתולה שובבה, אם היתה נשארת פרוסת בשר על השולחן, ציפציף היתה זו שדאגה להעלימה.
ציפציף נהגה להתגרות במעשי משובה בכל יתר החתולים, אבל דינה אהבה אותה אהבה עזה.
בימי החורף הקרים, המקום בחיקה של דינה היה שמור לציפציף ויחדיו הן היו צופות באופרות הסבון האהובות עליהן.
כאשר דינה שמעה שציפציף מתה, היא עזבה מייד הכל ביררה בכל חברות התעופה עד אשר מצאה את הטיסה הקרובה ביותר לארץ וחזרה מיד לארץ.
דינה פנתה אלי לצורך סידורי הקבורה וביקשה שהקבורה תהיה הולמת ומכובדת.
ציפציף היתה עטופה בבד לבן שעליו רקומים פרחים, עכברים, חתולים, כלבים וברכה "לכי לשלום ציפציף, אנו תמיד נאהב אותך".
לבית קברות לחיות מחמד ליוו את ציפציף, דינה, שלומית (הקאטסיטר) וארבעת החתולים: בזיק, יו יו, תיקי וקריצי.
כשהסתכלתי עליהם מהצד, חשבתי לעצמי "איזו משפחה אוהבת".
כן, לציפציף היתה משפחה אוהבת שחלקה לה כבוד אחרון מעל לקבר, ספדה אותה בסיפורי חוויות וזיכרונות ונפרדה ממנה לשלום בדרך ראויה ומכובדת.
את הסיפור שמעתי משלומית הקאטסיטר והשמות שונו בכדי לשמור על אנונימיות האנשים והחתולים.
חני ענפי, שירותי קבורת בעלי חיים: 5710953 – 054.
