כושי כלב לא זכה לקבורה מכובדת

אני רוצה לשתף בזיכרון אישי שלי.
כושי הגיע אלינו כאשר הייתי בת 17, לא הבנתי מדוע אחותי רוצה או צריכה כלב, די התמרדתי בעניין.
חשבתי על כך שכלב הוא חיה מיותרת, לא מועילה ורק מלכלכת.
אט אט הזמן עשה את שלו, כאשר הגעתי הביתה כושי תמיד היה קופץ עליי ומתלהב, למדתי לאהוב אותו וללטף ולהבין שאהבה אליו יכולה להגיע לעוצמות כה חזקות.

לאחר 13 שנים, כאשר כושי היה חולה וחסר אונים, הצורך וההרגשה לעזור לו היו כה חזקים , אך ללא הועיל .
כל המאמצים והרופאים שאליהם פנינו ניבאו לנו דבר אחד.
בצער רב נאלצנו להרדים את כושי כדי לגאול אותו מייסוריו.
כל כך רצינו להיפרד בצורה מכובדת אך לצערי האפשרות היחידה שהייתה בזמנו היא לקבור את כושי במקום מאולתר. הכאב ליווה אותנו במשך זמן רב, כושי הפך להיות חלק מאתנו, מהמשפחה ואנו הרגשנו שעזבנו ונטשנו אותו והצער מקונן בנו עד היום.
לאחר כמה שנים יצא שהכרתי את החברה של חני ענפי אשר מספקת את כל סידורי הקבורה ומעניקה כבוד אחרון לחיות האהובות שלנו.

הצטערתי כל כך עבור כושי שנמנע ממנו לקבל קבורה הולמת אך שמחתי לגלות שבעבור שאר בעלי החיים האהובים יש פתרונות והצלה.