יום אחד קיבלתי שיחת טלפון מסתורית, "שלום, האם אתה חני ואתה מספק שירותי קבורת חיות מחמד?".
השבתי לחיוב ושאלתי במה מדובר.
הקול שמעבר לקו הטלפון אמר לי "חיית המחמד שלי מתה ואני מעוניין לקברה".
כאשר שאלתי באיזו חיית מחמד מדובר, סירב הקול המסתורי לומר לי במה מדובר באיזו חיית מחמד מדובר.
הסברתי לאדם המיסתורי שאני חייב לדעת לפחות מהו גודלה של חיית המחמד בכדי להתכונן לחפירת הקבר.
הוא השיב לי שמדובר בחייה שמשקלה כ-50 ק"ג.
חשבתי לעצמי שמוזר מאוד שהאדם לא מוכן לציין את שם החייה, אבל מנסיוני אני יודע שאי אפשר לשפוט אנשים בשעת צערם.
כאשר הגעתי לביתו של האיש בכדי לאסוף את חיית המחמד שלו נכנסתי אל בית קרקע עם גינה, לא ראיתי את הסימנים המוכרים של מי שמגדל כלב או חתול.
נקשתי על דלת הכניסה ואת הדלת פתח לי איש צנום ומבוגר כבן 70.
הוא הוביל אותי לחדר פנימי ואני שתהיתי מה פשר הסודיות הזו פתאום הבנתי שמדובר בחיית מחמד יוצאת דופן.
בחדר נפרד שכנראה שימש כחדרה של חיית המחמד המיוחדת, ראיתי מול עיני את הנחש הגדול ביותר שראיתי בחיי.
זה היה פיתון בורמזי להערכתי שמשקלו נע בין 40-50 ק"ג ואורכו כ-4 מטר.
עטפתי את הפיתון בשק שמשמש לקבורת חיות מחמד, נסענו לבית הקברות לחיות מחמד ושם האיש עמד וצפה בי בדממה בזמן שהטמנתי את גופת הנחש הענק באדמה.
יכולתי לראות כיצד דמעה קטנה חמקה לה מזווית עינו של האיש, היה נראה שהשניים עברו כברת דרך ארוכה ביחד.
לאחר מכן, הבנתי מהאיש שהנחש הצליח לצאת מחדרו המוגן בזמן שבעליו היה בעבודה (כנראה ששכח לסגור את דלת החדר), הוא ליפף את עצמו על מברשת זכוכית ענקית שהייתה בסלון.
מכובד משקלו של הנחש המברשת נפלה, חתיכות זכוכית פצעו את עורו, בנוסף חטף הנחש מכת חשמל וכל אלו עם עוצמת החבטה ברצפה הביאו למותו.
ואני שחשבתי ששמעתי הכל, חשבתי לעצמי "צריך מזל בחיים".
שמו של הנחש גם הוא היה מיוחד, אסקלפיוס.
אסקלפיוס לפי המיתולוגיה היוונית הוא שמו של אל המרפא, אסקלפיוס למד את סודות הריפוי מפי נחש אשר נשא צמחי מרפא בכדי לרפא נחש שאסקלפיוס הרג קודם לכן.
